קבוצת הכפרים

אני נעזרת בעמוס הכותב הנאמן של “אל תגידו לא ידענו” על מנת לספר בקצרה את סיפור האירוע, שכמות מילים או פרטי תאור אפילו הם לא יוכלו לתאר את מה שראינו אורי ואנוכי פחות מיממה לאחר התרחשותו. אולי רק התוספת שציטט עמוס בסוף סיפור האירוע, יכולה לרמוז דבר:

“ביום שני ה-7.4.2008 חצה הנער שריף בג’אס פריד שתייה, יחד עם עדר הכבשים של משפחתו, את כביש 557 בדרכו חזרה לכפרו סאלם שליד שכם. הכביש מוביל להתנחלות אלון מורה, ומותר לנסיעה ליהודים בלבד. שריף בן ה-15 היה הרועה הרביעי שחצה עם עדרו את הכביש. נהג אוטובוס דן, ארנון שי, שנסע בכביש, פגע בשריף, העיפו למרחק של כ-70 מטר והרגו. הפגיעה המיתה גם את חמורו של שריף ועוד חמש כבשים. עוד כבשים רבות נפצעו. הנהג ברח מהמקום להתנחלות אלון מורה. משטרת אריאל עצרה אותו לחקירה, ושיחררה אותו בערבות.

ביום שלישי 8.4.2008 שמעה פעילת מחסום-ווטש במחסום תיאסיר, חייל מהנח”ל החרדי , תושב אלון מורה, מספר לחברו בצעקות, כיצד אתמול דרס אוטובוס למוות “איזה ערבוש קטן, איזה צחוקים היו שם, איזה קטעים היו, כשהילד היה מרוח על הכביש…”.

פעמיים בקרתי את המשפחה . פעם ראשונה עם אורי פחות מיממה לאחר האירוע ופעם עם דני ואהוד שבוע אחרי. בפעם הראשונה נאספתי אל חיקן של עשרות נשים מקוננות שישבו ותמכו באמו של שריף שלא ידעה את נפשה מכאב. למרות שאנחנו פוקדים את הכפר מזה חמש שנים ונרקם בינינו אמון רב, עדיין הודיתי למשפחה על שאפשרה לי בטבעיות משפחתית,כמעשה מובן מאליו, להשתתף באבלם.

בביקור השני שהיה אחרי ה”שבעה” (שאצל המוסלמים אורך שלשה ימים), ישבנו עם האם, האח הבכור ואבו זאכי בן הדוד ולמדנו על מצבה הכלכלי של המשפחה שגם לפני האסון נמנתה על עניי העדה.

במקביל קידמנו את התהליך המשפטי. למדנו שקרוב לודאי תזכה המשפחה בפיצויים מכובדים בתום הליכי המשפט האזרחי, אלא שההליך המשפטי הזה אורך שנים.

ובינתיים המשפחה מונה את נזקיה: 20 כבשים מתו. חלקן נהרגו בתאונה, חלקן נפצעו ללא תקנה והיה צריך לשחטן וחלקן נעלמו ולא שבו לבעליהן. נפצעו ומתו גם שני כבשים זכרים, ונהרג גם החמור שעליו רכב שריף שהועף ממנו אל מותו.

הנזק הכלכלי של ירידה בהיקף העדר הוא רב בעיקר שעכשיו זו עונת החלב והכנת הגבינות למכירה. בנוסף לכך האב עדיין לא מסוגל לצאת עם העדר לרעות באזורי המרעה ולראות שוב בעיני רוחו את מחזה מותו של בנו שהתרחש לנגד עיניו כשהיה בדרכו לקראת בנו החוזר מן המרעה. על כן הוא מאכיל את הכבשים בבית כשמחירי המזון המרוכז גבוהים מאי פעם.

במקביל לניסיונם של אורי ובומה להשיג זמנית מזון מרוכז עבור העדר, חשבנו לפנות גם לדרך התרומות האישיות לכל אשר לבו חפץ, ולנסות להחזיר את העדר לגדלו המקורי על מנת לאפשר למשפחה קיום.

למושג כללי: מחירה של כבשה חולבת הוא כ-1200 ש”ח. מחירו של כבש הוא 2400 ש”ח. מחירו של חמור-300 ש”ח. הנזק הישיר של אבדן בע”ח מסתכם בכ- 29,000 ש’ח. כל שקל עוזר בשיטת התרומה האישית.

אראלה

קבוצת הכפרים http://villagesgroup.blogli.co.il/

צ’קים ניתן לשלוח לכתובת:

אראלה דונייבסקי, קיבוץ שובל, ד.נ. הנגב 85320

פרטים להעברה בנקאית:

שם החשבון: קבוצת הכפרים.

בעלי החשבון: אורי פינקרפלד ואהוד קריניס.

כתובת בעל החשבון: אהוד קריניס, קיבוץ שובל, ד.נ. הנגב.

כתובת הבנק: בנק לאומי, קרית מלאכי, סניף 985.

מס’ החשבון: 3022302.

במידה שבחרתם לבצע העברה בנקאית, אנא שילחו הודעה

על-כך לכתובת הבאה: ksehud@gmail.com

ובמיוחד על אורי וגאולה פינקרפלד, איתם נסע לסאלם ודיר אל חטב לפני כשבועיים.

אליעזר יערי הוא מנכ”ל הקרן החדשה לישראל. הנה קישור לרשימה.